שני בני זוג בתחילת העשור הרביעי לחייהם. הם נישאו לפני כעשור. הבעל איש משכיל ומועסק כמנהל סניף בנק של "לקוחות זהב"- לקוחות מועדפים. האישה פסיכולוגית שלא עסקה במקצוע. חייהם התנהלו על מי מנוחות עד שכנראה חוסר מעש, הבידוד, הקורונה הסגרים למיניהם, שלחו את האישה למתקשרת.
הביקור אצל המתקשרת, מסתבר, לא היה חד פעמי. בעידוד אחת מחברותיה האישה נהגה ללכת אליה פעמיים שלוש בחודש. באחת הפעמים הטיחה המתקשרת באישה "בעלך בוגד בך". מאותו יום חייה השתנו.
הבעל באמצעות עורכת הדין שרין סולן טען כי אשתו הקליטה את המתקשרת מאשימה אותו בבגידה ובידו נמצאת הקלטה. עו"ד סולן הסבירה ללקוח שלה, כי לא יהיה מנוס מלזמן את המתקשרת לתת עדות.
בפני בית הדין הרבני, הונחה הבקשה למתן עדות של המתקשרת כבר לפני חודש, אבל זה טרם נענה לה וביקש הבהרות משני הצדדים. כידוע בתיקי גירושין לא מעט זוגות מסתייעים בעצות רבנים, קוראים בקפה, מתקשרים וקמעות, כדי לגבש את ההחלטה אם להמשיך את הנישואין או להפסיק.
לפני מספר שבועות הוגשה הבקשה לגירושין, אבל הבעל הפתיע וטען כי הוא מבקש שלום בית. "אין למתקשרת מושג מהחיים שלה. אני לא בוגד, לא בגדתי ואני אוהב את אשתי ורוצה לחיות איתה, היא אם שני ילדי".
האישה לעומת זה נחושה לממש את הזכות שיש לה להפסיק את הנישואין. "אני חושבת שבעלי משתמש בטריק ידוע כדי לא להיות מוכרז בוגד ולהיות חייב בכתובה. לכן הוא טוען לשלום בית". האישה גם העבירה מסר סמוי לפיו המתקשרת רק "הרימה לה", אבל בידיה הוכחות ולא כדאי שיחשפו, בבית הדין ולאחר מכן במקום העבודה של הבעל.