חוצפה ישראלית מסוכנת:
ערך טיול שורשים באפגניסטן עם דרכון ישראלי
אילן מורדוף, איש מחשבים המתגורר במושב קדימה, מנהל רומן עם העם המוסלמי כבר שנים. במהלך חייו ביקר רבות בשטחי הרשות הפלסטינית ובכפרים ערביים בסביבתו הקרובה. סקרנותו לגלות את רזי העם הערבי גדלה עם השנים. "קבול היא עיר הולדתה של אמי", מספר מורדוף. "בילדותי שמעתי עליה רבות ונצורות ותמיד הייתי סקרן לראות את המראות בעיניי שלי". אך מהלך החיים עיכב את מורדוף מלממש את החלום שהחל לגווע, אולם לפני מספר שנים התעורר מחדש. "הלכתי לקולנוע לראות את 'רודף העפיפונים' ובמהלך הסרט החלום הישן התעורר בי. ראיתי על המסך חלקיקי נופים שנהגתי לדמיין רבות בעבר. זה היה הרגע בו החלטתי לנסוע לשם".
את פרטי הנסיעה שתכנן אז הוא שמר בסוד. "לא רציתי לספר לאף אחד מה אני מתכנן. זה לא שדאגתי לביטחוני", מסביר מורדוף. "ידעתי שהמשפחה הקרובה שלי לא תקבל את זה. חשבתי שאשתי תחשוב שאני משוגע".
טיול מאורגן כסיפור כיסוי
את פרטי הטיול תכנן מורדוף בקפידה. נקודת ההתחלה היתה אוזבקיסטן.
"נרשמתי לטיול מאורגן", הוא מספר, "כך שמבחוץ זה נראה נורמטיבי לחלוטין".
מורדוף נפרד ממשפחתו הקרובה כאילו הוא נוסע לחו"ל עם קבוצת ישראלים ומדריך מיומן. אלא שאף אחד לא ידע שמורדוף תכנן לעזוב את הקבוצה ולצאת לבדו לטיול חשאי ומסוכן.
קבוצת הישראלים נחתה בעיר המרכזית בטשקנט, משם המשיכה לסמרקנד ומשם לעיר שהרי -סבאז. לאחר מכן המשיכו המטיילים לבוכרה עד לגבול עם טורקמניסטן. "הנופים היו מדהימים", נזכר מורדוף. "כאילו יד אדם לא נגעה בהם. יש מן פחד כזה מהאוכלוסייה של האזור, אבל האנשים מקסימים. יש להם כבוד. אני למשל הקפדתי להניח תפילין כל בוקר, ולמרות שעשיתי זאת לעיני כל לא נתקלתי בתגובות קיצוניות, להיפך. יש כבוד למי שמתפלל. היו תושבים שהתקרבו אליי והשתחוו".
שוחד בתמורה לפתיחת הגבול
משהגיעו לטורקמניסטן עלתה קבוצת המטיילים על טיסה בחזרה לטשקנט. משם היה אמור מורדוף לעלות על טיסה בחזרה לישראל. "אמרתי לכולם שאני רוצה להמשיך בטיול. הרגשתי שאני כל כך קרוב למימוש החלום שלי ושאסור לי לעצור כאן", הוא מסביר.
בשלב זה יצא מורדוף לכיוון לגבול אפגניסטן. "לא פחדתי. התרגשתי לקראת מה שאני עומד לראות", הוא מסביר. "רציתי כבר להגיע למקומות שבהם אימא שלי גדלה ועליהם שמעתי מילדות".
במעבר הגבול פגש מורדוף בחיילים שביקשו ממנו להציג דרכון. "הוצאתי את הדרכון, והם הפכו אותו ובחנו אותו מכל כיוון. בהתחלה הם לא שמו לב לשם המדינה ממנה הגעתי, אבל לאחר מספר דקות הם הבינו שזה דרכון ישראלי. מיד הוזעק למקום המפקד שלהם".
המפקד שהגיע ניסה להבין ממורדוף מה מטרת ביקורו. "הוא התלוצץ וטען שבאתי להרוג טאליבנים. ניסיתי להסביר לו שהגעתי לטיול שורשים", אומר מורדוף. "הוא שאל אותי אם אני יודע לדבר אפגאנית. אמרתי לו שהמשפט היחיד שאני זוכר מהילדות הוא: 'חלי חר דיבונה' (חמור משוגע). כל החיילים פרצו בצחוק".
דקות ספורות לאחר מכן נסגר מעבר הגבול לעוברים ושבים. מורדוף החליט לזרז את כניסתו והציע כסף בתמורה. מפקד המחסום דרש 200 דולר, אולם בסופו של דבר פתח עבורו את הגבול בתמורה ל-80 דולר. מורדוף קיבל במקום אשרת שהייה ל-4 ימים באפגניסטן ומיד עלה על מונית ויצא לדרך.
התארח אצל אשתו של איש טאליבן
"המרחקים שם מאוד גדולים. לוקח בערך 24 שעות רק להגיע לעיר מרכזית", נזכר מורדוף. "אבל הנופים מדהימים. זה עולם אחר. כל הנשים לובשות בורקות. אי אפשר לנחש איך הן נראות".
איסמעיל, נהג המונית, הציע לו להתארח בבית אחותו תמורת דולרים מעטים. מורדוף הסכים. "התנאים בבית הזה היו נוראיים", הוא משחזר. "השירותים היו בול קליעה לבור באדמה ואין חיבור למים. שאבנו מי קרח מבאר. העוני משווע. הסתובבתי באזור, אכלתי קופסאות שימורים וכל בוקר הייתי מתפלל. בבוקר היום השני הצטופפו כל ילדי המשפחה סביבי. בדיעבד הבנתי שזה בגלל שיש להם כבוד לאדם מתפלל". בערב אותו היום הגיע נהג המונית וטען שמישהו רוצה לפגוש את מורדוף. "חששתי שזו מלכודת", הוא אומר. "בסוף הגיע אדם זקן, כבן 90. הוא הסתכל עליי ולחש לי משהו באוזן. אחר כך הבנתי שהוא בירך אותי. הוא אמר שמאז שהיהודים עזבו באות רק קללות. נראה שהתושבים לא שונאים את ישראל ואין להם שום דבר נגד העם היהודי".
בסך הכול שהה מורדוף באפגניסטן יומיים, אך את המארח שלו לא זכה לפגוש. "בשלב מסוים כבר הייתי סקרן וכשהגיע נהג המונית לביקור שאלתי אותו למה בעלה של אחותו לא בא לפגוש אותי. הוא ענה שבעלה של אשתו נרצח בשל היותו איש טאליבן. התשובה הדהימה אותי אותי".
השיבה לארץ
"הביקור שבר אותי. על רקע נופים מדהימים נחשפתי להמון מראות קשים", אומר מורדוף. "התושבים חשבו שאני מערוץ חדשות כלשהו וחשפו בפני את הנזקים הגופניים שנגרמו להם במלחמות".
למרות שקיבל אשרת שהייה לארבעה ימים, חזר מורדוף לגבול לאחר יומיים. "הייתי חייב לחזור. לא הייתי בקשר עם הבית כי לא רציתי שיגלו והרגשתי שאני לא יכול יותר לחיות עם השקר הזה. מעבר לכך היה לי לא קל עם כל המראות הקשים שנחשפו בפניי", הוא מסביר.
כשחזר לארץ, התברר לו שבינתיים עלתה אשתו על העניין. "היא כעסה ואמרה שאני משוגע וחסר אחריות", הוא אומר. "כשסיפרתי לאימא שלי איפה ביקרתי לא האמינה. הראיתי לה תמונות שצילמתי. היא נדהמה".
כשנה לאחר הטיול המסוכן, החליט מורדוף לערוך את ספרו "הילדה עם הנעליים האדומות" ולהוסיף בו מספר מראות מהטיול. 'הילדה עם הנעליים האדומות' הוא ספרו הרביעי של אילן מורדוף. העלילה עוסקת בסיפור חטיפתה של ילדה ישראלית בת 4 על ידי מוסלמי. "הספר נערך בהשראת הסבל הרב שראיתי באפגניסטן ובהשפעת סיפור חטיפתה של הילדה מאדלן מקיין שזכה לכותרות בכלי תקשורת בכל העולם", מסבר מורדוף. "כאב לילדה קטנה הכאב שלי על המקרה הנוראי הזה והצער הרב שיש בי על מצוקתם של הילדים המסכנים שפגשתי באפגניסטן היה גדול והייתי חייב לתת לכך ביטוי."
'הילדה והנעלים האדומות' הוא סיפור הישרדותה מרתק של ילדה הגדלה בסביבה מנוכרת וזרה. תהליך התבגרותה רצוף בקשיים, ניסיונות בריחה וחברים מוסלמים שהיא אוספת בדרך המקלים על בדידותה.
את הספר 'הילדה עם הנעליים האדומות' ניתן להשיג בכל סניפי סטימצקי וצומת ספרים.
הספר יצא בהוצאת אופיר – בית הוצאה לאור המתמחה בקידום סופרים ישראלים בתחילת דרכם.
מחיר: 69 שקל.